• Oren Tsur

מי שהולך לישון עם כלבי השמירה

בפוסטים הקודמים סיפקנו אנקדוטות ומספרים: כמה צייצנים עבריים יש (עשרות אלפים פעילים), מתי הם מצייצים (באמצע השבוע, כנראה בעבודה), מה ההבדל בינם לבין אלפי צייצני הפרלמנט (הרומנטיקה!), איך נראות השיחות שלהם (דו שיח חרשים זו שיחה ערה לעומת מה שקורה כאן) וכו'. בפוסט הזה נעסוק ביחסים המיוחדים עם התקשורת. או יותר נכון - עם העיתונאים.


עיתונאי בכיר ששמו שמור במערכת אמר לי לפני זמן מה שהוא מרגיש שטוויטר זה כלי לברנז'ה. סוג של פרפורמנס שנדרש מהם. קצת קידום עצמי והרבה דיבור תוך ברנז'אי שמספק בידור להמונים. מעין "ישחקו הנערים לפנינו" (למעשה יכול להיות שהוא אמר שהיוזרים ברגילים הם בבחינת הנערים המשחקים, אבל בסטנדרד הדיווחים של השבועות האחרונים אני מרשה לעצמי לא לזכור ואולי להפוך את היוצרות).


אז מי הם העיתונאים שזוכים לתשומת לב חברי הפרלמנט ולאיזה סוג של תשומת לב?

כמה גרפים ואחריהם כמה הסתייגויות. הנתונים הם לחודש אוגוסט 2019. קבלו את עשרים הגדולים ב-replies, mentions, retweets ו-quotes.




בראש המאוזכרים (@mention) נמצא חיים לוינסון המכהן ככתב הפוליטי של ה'ארץ' יצרן ממים וטרול לעת מצוא (אני משתמש בכינוי לחיוב). הוא זוכה לקרוב ל-8000 איזכורים פרלמנטריים בחודש, הוא זוכה ללא מעט איזכורים מימין, אבל נירמול במספר חברי הפרלמנט מכל גוש מראה שלמרות דומיננטיות לא מבוטלת בימין, את עיקר המינשונים הוא מקבל גם משמאל. איזן מדומה כזה אפשר לראות גם אצל ברק רביד, נדב אייל וטל שניידר. שאר העיתונאים ב-20 המובילים זוכים לאיזכורים בעיקר מימין.


בעוד איזכורים משמעותם התייחסות מסויימת, לכאורא דיון מעל ראשו של העיתונאי - תגובות (replies) הן התייחסיות ישירות לציוץ. להלן גרף התגובות:


המספרים כאן נמוכים יותר אבל התמונה דומה. לוינסון וסגל (עמית) מובילים במספר הכללי וגם הטרנד של חלוקת הקולות נשמר, פחות או יותר. סביר להניח שהמינשונים הם המשך התגובות (replies) באמעים אחרים, כלומר הממנשנים הם המגיבים למגיבים. קרן נויבך אמנם לא מובילה במספרים מוחלטים אבל בהחלט מובילה בתגובות אדומות (היא גם לא נכנסה לעשרית הממונשנים).


ומה בדבר ריטווטים (retweets)? ריטוויט, כידוע, אינו הסכמה הבה ונבחן את החלוקה:


ובכן - עמית סגל מוביל, הן במספר הכללי והן בדמוגרפיית המרטווטים - הרוב המוחלט של המרטווטים שלו הוא מהפרלמנטרים הימנים. אחריו אראל סגל וגם הוא עם בלעדיות ימנית ולוינסון יורד למקום השלישי עם דומיננטיות משמאל - דומיננטיות שהופכת למובהקת עוד יותר אחרי נרמול הדטא. ברק רביד ונדב אייל מרוטווטים גם הם בדומיננטיות מהשמאל. ומי שומר על איזון (אחרי נרמול)? שמרית מאיר.


"בפנים ידעת שאם את רק ציטוט, אז למה...?"

ציטוט הוא ריטווט בתוספת הערה. אם ריטווט הוא הפצת הבשורה, ציטוט הוא בד"כ הפצה בתוספת ההערה - לעיתים "hear hear!" ולעיתים "אוייויוי".

קל לראות שכתבים שזכו לריטווטים כמעט אך ורק מימין (עמית סגל, קלמן ליבסקינד) זוכים גם לציטוטים מהשמאל (שוב, בנירמול זה מובהק אף יותר) וניתן לראות שהרכב ה-טופ-20 משתנה.


הסתייגויות:

  1. הגרפים לעיל מציגים את המספרים המוחלטים מה שנותן תמונה מוטה במקצת (תלוי מה רוצים לראות). נירמול המספרים משנה את תמונת הפילוח. ראו גרפים למטה.

  2. הטייה נוספת שנכנסת בגלל המספרים המוחלטים היא ייצוג יתר לעיתונאים ימנים בטופ-20. יתכן ונירמול מקדים ישנה מעט את התמונה אם כי כנראה שלא מהותית.

  3. כל הנתונים כאן דורשים עיבוד מקיף יותר על מנת לחלץ תובנות משמעותיות. הבטחת בחירות: יעשה בעתיד.

  4. וכמובן שכדאי להידרש גם לתוכן - מה סוג התגובות שמקבלים העיתונאים השונים ואגפי הפרלמנט השונים. גם זה מתוכנן להעשות בעתיד - אם נצליח להרכיב קואליציה.






41 צפיות1 תגובות

COPYRIGHT © NASLAB